פסק-דין בתיק רע"א 1219/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ש' דותן), שלא להשיב למבקש ערבות בנקאית אשר הפקיד כתנאי למתן צו מניעה ארעי, שניתן במעמד צד אחד, כבקשתו, נגד המשיבים.

2.        המבקש והמשיבים הם עורכי דין אשר חלקו משרד אחד. בין המבקש לבין המשיבים פרץ סכסוך הנוגע, ככל הנראה, לעניינים כספיים שונים. ביום 1.12.2003 הורו המשיבים או מי מהם לחברה המספקת את שירותי הטלפון למשרד המשותף, לנתק את שלוחות הטלפון המשמשות את המבקש ואת משרדו. על כן עתר המבקש, ביום 3.12.2003, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה למתן צווי עשה ומניעה זמניים במעמד צד אחד המורים למשיבים, בין היתר, לחבר את השלוחות מחדש ולהימנע מכל פעולה שיש בה כדי להפריע למבקש ולעובדיו להשתמש בשלוחות הטלפון או ביתר האמצעים המצויים במשרד. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' קרת) הורה במעמד צד אחד על מתן צו מניעה כאמור נגד המשיבים. הדבר הותנה, בין היתר, בהפקדת ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח על ידי המבקש (להלן - הערבות הבנקאית הראשונה) בקופת בית המשפט המחוזי. המבקש מילא את התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט, לרבות הפקדת הערבות הבנקאית, והצו הארעי נכנס לתוקפו.

3.          ביום 16.12.2003 התקיים דיון במעמד הצדדים (לפני כב' השופטת ש' דותן). בסופו של דיון ובהסכמת הצדדים ניתן צו המורה למשיבים להימנע מלהפריע למבקש להשתמש בקווי הטלפון, בכפוף לתשלום חלקו של המבקש בחשבונות הטלפון שלא שולמו על ידו בעבר, והפקדת ערבות בנקאית נוספת, לתשלום עבור שלושה חודשי שימוש נוספים בטלפון (להלן - הערבות הבנקאית השניה או הערבות הבנקאית המיוחדת). נקבע כי "צו זה מחליף את הצו. . . שהיה בתוקף עד היום." עוד נקבע בהחלטה כי:

"הערבות הבנקאית אשר הוגשה בתיק, תשמש ערבות להבטחת התשלומים המפורטים לעיל, ועד למועד התשלום והפקדת הערבות המיוחדת, תשמש ערבות להבטחת תשלומים בגין הוצאות הטלפון...".

             המבקש פעל כנדרש בהחלטה הנזכרת, המציא את הערבות הבנקאית המיוחדת ושילם למשיבים כ-40,000 ש"ח בגין חובות טלפון אותם צבר. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על השבת הערבות הבנקאית הראשונה אותה הפקיד לשם קבלת הצו הארעי שהוחלף. בית המשפט קמא (כב' השופטת ש' דותן) הפנה בקשה זו לתגובת המשיבים. המשיבים בתגובתם טענו כי הצו הראשון גרם להם נזק, והתנגדו להחזרת הערבות. ביום 5.1.2004, דחה בית המשפט את הבקשה להשבת הערבות. בהחלטתו קבע: "לאור טענת המשיבים כי נגרמו להם נזקים בשל הצו ולנוכח הוראת תק' 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 טרם בשלה העת להחזרת הערבות. הבקשה נדחית". ביום 15.1.2004 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה "לעיון חוזר" בהחלטתו. לחלופין התבקש בית המשפט:

"לחלופין,

מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון במעמד הצדדים ע"מ לבחון האם כלל יש מקום, בנסיבות הענין, להעמיד ערבות נוספת על הערבות המיוחדת שנקבע והוסכם בדיון שתועמד, ואם יימצא כי כך הוא, לקבוע גובה הערבות הנדרשת אם בכלל להבטחת יכולת הפרעון של המשיבים את הנזקים אשר נגרמו - אם בכלל נגרמו - בגין 13 הימים אשר חלפו ממועד מתן הצו הזמני במעמד צד אחד ועד למועד מתן הצו בהסכמת הצדדים, וזאת, על פי הוכחות נאותות בדבר הנזקים שנגרמו בפועל ואשר המשיבים טוענים אשר בידיהם."

4.          ביום 19.1.2004 נדחתה אף בקשה זו בנימוק כי "בית משפט זה אינו דן בערעורים על החלטותיו". על שתי ההחלטות האחרונות מבוקשת הרשות לערער.

5.          לאחר עיון בטענות הצדדים ובנספחים השונים שהגישו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.          המבקש אינו חולק על כך, וכיצד יחלוק על כך - כי בהחלטה מיום 16.12.2003 לא נאמר, ברחל בתך הקטנה, שהערבות המקורית תוחזר למבקש. בהחלטתו מיום 5.1.2004 הזכיר בית המשפט את תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת:

"371. חילוט עירבון; החזרת ערבות ועירבון [תיקון: תשס"א(6)]

(א)   פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

(ב)   חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.

(ג)   לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה החודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאילקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ד)   הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה."

             תקנה זו היא חלק מהסדר חדש שנקבע בשנת תשס"א. לאור העובדה שענייננו ערבות (לעומת ערבון המתווסף לערבות - ראו תקנה 364 ורע"א 98/03 מפעל גדנסקי בע"מ ואח' נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ (לא פורסם)), בית המשפט הפנה, באופן מיוחד לתקנה 371(ג).

7.          מההחלטה המוסכמת מיום 16.12.2003 אין ללמוד כי יש להחזיר את הערבות המקורית. אכן, הצו הזמני פקע עם מתן ההחלטה המוסכמת. בהחלטה צויין מפורשות כי "צו זה מחליף את הצו הזמני שהיה בתוקף עד היום" ואולם באין הוראה אחרת - וכזאת אין בענייננו, כתב הערבות בגין הצו הראשון שפקע אינו מוחזר אלא בהתאם לתקנה 371, ואין להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שקבעה שטרם בשלה הטעם להחזרת הערבות. על כן דין הבקשה להידחות.

8.          אין בכוונתי להשתית החלטתי זו על הזמן שחלף בין פקיעת הצו המקורי עד היום. לעניין זה יוכלו הצדדים, או מי מהם, לפנות בבקשה אחרת לערכאה הדיונית.

9.          בנסיבות העניין, וכיוון שלטעמי שני הצדדים החמיצו בטענותיהם את תקנה 371 עליה ביסס בית המשפט את החלטתו מיום 5.1.2004 - לא יהיה צו להוצאות בערכאה זו.